îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:האם מותר לכתחילה להתפלל במניין קבוע (נניח בשעה שש) למרות שזמן ניכר מן השנה זה אומר להתפלל מידי יום לפני הנץ , אף שכן יש לי אפשרות להתפלל מאוחר יותר ? אני יכול באופן אישי להתפלל אחר כך אחרי שאשים את הילדים בגנים אבל אז זה להתחיל מאוחר יותר את היום . האם בסתם יום שגרתי מותר להתפלל לפני הנץ כי אני ער ויקל מעליי להתפלל כבר גם אם אני יכול פשוט להישאר בבית ללמוד תורה ולהתפלל במניין שלא יהיה לפני הנץ. והאם מותר לסתם אדם שכבר אין לו ילדים קטנים אלא פשוט רוצה קביעות להתפלל מוקדם במניין הראשון ולא לשבש לעצמו את סדר יומו. ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áזמני התפילה והיום (ישיבת בית אל)

הפרשן הפוליטי פרסם דיווח שגוי על זהות הנרצחים מפגיעת הטיל האיראני בבית שמש ועורר סערה ברשת: "עיתונאי כושל שלא מסוגל לעשות אפילו ריפורטינג בסיסי" (כיפה)

מה עושים בזמן קריאת מגילה כשיש אזעקה? ואם יש הפסקה גדולה? איך עושים קריאה משפחתית כשאין 10 גברים? והאם אפשר לצאת ידי חובה גם בלי מגילה כשרה? הרב מאיר נהוראי משיב (כיפה)

תחקיר ראשוני של האירוע הקשה חושף כשלים חמורים בדקות הקריטיות שאחרי פגיעת הטיל האיראני: רכבי חילוץ שלא הצליחו להתקדם, לוחמים שרצו מאות מטרים עם ציוד כבד, וכלים הנדסיים שהגיעו באיחור של כשעתיים וחצי (כיפה)

רגע לפני שאתם מחסלים את משלוחי המנות שתכננתם לשלוח עם הילדים למסגרות, כדאי שתחשבו על זה כמו שצריך. הנה חמישה רעיונות לנשנושים בריאים שיכולים באמת להרגיע אתכם (כיפה)

בדרך כלל, לא פשוט להכין ארוחת ערב מהירה וקלה שכל הילדים אוהבים. במיוחד בזמן מלחמה, כשלא יודעים מתי תפרוץ האזעקה הבאה. חיפשנו עבורכם את המתכון המנצח לארוחה שכולם יאהבו ושניתן להכין אותה בתוך 20 דקות - ומצאנו: פסטה עם נקניקיות (כיפה)

îàú הרה"ג יעקב אריאלùàìä:שלום הרב, אשתי לא יכולה להניק. למען בריאות התינוק אשתי מאז הלידה שואבת חלב במשאבה חשמלית. בשבתות היא מכוונת שעון שבת ושואבת. אשמח לדעת: א. עד איזה גיל של התינוק מותר לה להמשיך לשאוב בשבת (האם זה לפי גיל או לפי פרמטר אחר). ב. כשיש עודף של חלב- האם מותר לשמור את החלב שנשאב בשבת או שעדיף לאבדו (בדרך כלל כל החלב בסוף בשימוש- או אצל התינוק או שנתרם). ג. האם צריך להשתדל להזדרז לגמול את התינוק? תודה רבהìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

מגישת המהדורה המרכזית של ערוץ 12 הוקפצה לאולפן בבוקר שבת, והמשיכה לשדר ולמסור לצופים עדכונים חשובים במשך שעות ארוכות. רק כשהעבירה את השידור לאברי ושרקי נודע לה השיא ששברה (כיפה)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä: : שלום וברכה כבוד הרב, ברצוננו לשאול לגבי הנהגת אשתי בקבלת שבת בהדלקת נרות: התנאה קבועה: אשתי טוענת שמכיוון שניתן להתנות על קבלת שבת לצורך גדול, היא נוהגת באופן קבוע שלא לקבל שבת בהדלקה כדי להשאיר לעצמה זמן למלאכות עד השקיעה. האם מותר לנהוג כך לכתחילה ובאופן קבוע? ירידה במעלית: האם ירידה במעלית עם עגלה ותינוק מיד לאחר ההדלקה (עם תנאי), כדי להגיע למנחה בבית הכנסת הליכה משפחתית משותפת, נחשבת צורך המצדיק התנאה כזו? נסיעה ברכב: ברוב השבתות אנו ישנים בביתנו אך סועדים אצל ההורים במרחק של כ-5 דקות נסיעה. האם מותר להדליק נרות בביתנו כ-15 עד 30 דקות לפני זמן כניסת השבת המופיע בלוחות, להתנות על קבלת השבת, ואז לנסוע ברכב להורים לפני השקיעה באופן תדיר כך שיוצא שדי קבוע אנו מדליקים נרות ואז נוסעים ברכב? בברכה ותודה.ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áערב שבת וכניסת שבת (ישיבת בית אל)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:כבוד הרב שלום וברכה, בשבת האחרונה כשרציתי להפריד גביע מעדן מתוך רביעיית גביעים המחוברים זה לזה בייצורם (מילקי), העיר לי חבר שהדבר אסור בשבת משום מלאכת "מחתך" או "מתקן מנא". ברצוני לשאול האם אכן אסור להפריד את המעדנים לצורך אכילה מיידית, ובמידה וכן – האם ישנה דרך מותרת לבצע את ההפרדה בשבת עצמה אם שכחנו להפרידם מערב שבת?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áחפצים שונים (ישיבת בית אל)

îàú הרב חיים שרייברùàìä:שלום כאיש מקצוע יצא לי בחיי להכיר אנשים שיש בהם המון מקבוצת 11 הארורים הראשונה. זה ממש הולך ביחד… כלומר כל האישיות שלו (יותר נכון העדר אישיות… אם לדייק) בנויה על משגה עוור בדרך, השגת גבול, הכאה בסתר וכיו׳… שאלותי 1.) מה הכוונה בקללה ״ארור״? כלומר מה היא מהות הקללה? מה יקרה למקולל? 2.) נראה לי שחסר להם מרכיב של אמון בסיסי בחיים. יש מהם שמגיעים מהעולם הדתי ונראה על פניו שאף שחלקם מקיימים מצוות באופן מרשים מאוד, אך נראה שאין להם באמת ובתמים אמונה שיש באמת אלוהים. מה הערך באמת של יהודי שמקיים מצוות, אך יחד עם זאת ממש לא מאמין באלוקי ישראל ובשום כח עליון? לפעמים אני חושב ביני ובין עצמי אם הם ערב רב, או משהו כזה… מאחר שיהודי הוא גב״ר ר = רחמן. גם כשהם כביכול מרחמים - זה לא אמיתי. בתכלס יש בהם אכזריות שהיא ממש מפחידה שלא נראית מתאימה ליהודי (אפילו בעייתי) והנזקים שהם עושים ממש מזעזעים!! 3.) למשל לגבי ארור משגה עוור בדרך - בתורה יש גם לאו בנושא (לפני עוור לא תתן מכשול). למה צריך גם מצוות ״לא תעשה״ וגם ״ארור״? 4.) מה הקשר בין 11 הארורים הראשונים בפרשה לשאר הארורים? אולי החטא והעונש שלו? 5.) ״נתגלה עוונם, נתגלה קיצם - לא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם״ כך ההשוואה בין העוון של עם ישראל בבית ראשון שהיה גלוי, אך מראש ידעו שהגלות היא 70 שנה - ובבית שני מאחר ששנאת החינם היתה נסתרת - (יש סיפור אחד שממש כאב לי על יהודי שבתחבולה גרם לבעל לגרש את אשתו ואז המסכסך התחתן איתה וכדי לשלם את הכתובה שהוא היה צריך לשלם לה, הוא נהיה המשרת של שניהם. הוא היה מגיש להם שתיה והדמעות שלו היו זולגות מהעיניים שלו לתוך השתיה שלהם. הסיפור הזה ממש נגע לליבי והזכיר לי בדיוק את האנשים הללו. אשמח לפרוט והרחבה מקיפה בנושא של ההבדל בין עוון גלוי לעוון נסתר, ההתייחסות של ה׳, עונש בידי בית דין, עונש בידי שמים וכיו׳ כולל הפניה למקורות ופרוט ככל האפשר… אשמח להרחבה ככל האפשר בנושא כולל הפניה למקורות. 5.) יש בהם שנאה נסתרת לעצמם ותכל׳ס ההרס שהם עושים בעולם הוא הרבה יותר מסתם אחד שגונב וכיו׳… למשל גנב בדר״כ מעוניין במושא הגניבה, והפגיעה בנגנב היא שולית… אצלם עצם הפגיעה היא מה שהם חפצים. 6.) מה לגבי עולם הבא? יכול להיות שאנשים כאלה יגיעו לעולם הבא? תודה רבהìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

îàú הרב חיים שרייברùàìä:שלום כבוד הרב יש לי שאלות לגביי חלק מהכתוב כאן: ״ השו"ע (סי ד סע י"ח) מסכם באלו מצבים יש ליטול ידים: "אלו דברים צריך נטילה במים. הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא. ומבית המרחץ. והנוטל צפורניו. והחולץ מנעליו. והנוגע ברגליו. והחופף ראשו וי"א אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת. ומי שמפליא כליו. והמשמש מטתו. והנוגע בכנה. והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם ת"ח הוא תלמודו משתכח. ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו. בכל אלו אין צורך ליטול ג פעמים אלא רק פעם אחת״ 1. מה זה ת״ח? 2.מה זה נוגע בכנה? 3. כשמתרחצים אז אם למשל נוגעים בכף רגל לדוגמה ולאחר מכן ממשיכים במקלחת עדיין אז יש ליטול ידיים לפני שממשיכים או שרק בסיום המקלחת על אף שהידיים עם טומאה?סליחה על חוסר צניעות השאלה 4.גם אחרי מגע בראש/שיער צריך ליטול? או שזה רק שחופפים? תודה מראשìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:כבוד הרב שלום וברכה, ברצוני לשאול מהי ההלכה למעשה לגבי שימוש במגבונים לחים בשבת לצורך ניקיון הבית והילדים: ניקוי משטחים קשיחים: האם מותר לנגב שולחן פלסטיק (של ילדים) או רצפה (במקרה של פליטת תינוק או לכלוך מזון) באמצעות מגבון לח? האם יש לחשוש לאיסור סחיטה במשטח שאינו בולע? ניקוי הגוף: האם מותר להשתמש במגבונים לניקוי ידיים מלוכלכות בשבת? ניקוי ספות: האם מותר להשתמש במגבון על ספת בד או ספת עור (במקרה של לכלוך נקודתי), או שמא יש כאן חשש לאיסור "מלבן" (כיבוס)?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áסדר וניקיון (ישיבת בית אל)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:כבוד הרב שלום וברכה, לאחרונה התארחנו אצל חברים, ובמהלך הביקור המארחת העירה לנו על "אזור בשרי" בשיש שעלינו להיזהר בו. עד היום, בביתנו האישי, מעולם לא נהגנו לחלק את השיש להגדרות של "בשרי" או "חלבי" (אלא רק הפרדנו כלים, כיורים ובישולים), ולא הכרנו שיש דין כזה למשטח העבודה עצמו. ברצוננו לשאול את הרב: מהו המקור והדין: האם אכן ישנו חיוב מן הדין להקצות אזורים נפרדים בשיש לבשרי וחלבי, או שמא זוהי חומרה ומנהג טוב בלבד? הנהגת הבית: במידה ורוצים להתחיל לנהוג כך, במה עלינו להקפיד ביום-יום? (האם מותר להניח סיר חלבי חם על שיש בשרי כשהוא נקי? האם מותר להכין מאכלי פרווה ישירות על השיש?) דין בדיעבד: אם הנחנו כלי חם מהסוג השני על השיש (למשל כוס נס קפה חמה על האזור הבשרי), האם הכלי נאסר או שיש צורך להכשיר את המקום בשיש? המצב אצלנו: האם העובדה שלא נהגנו כך עד היום מצריכה מאיתנו הכשרה כלשהי של השיש הקיים בביתנו?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áהפרדת הכלים (ישיבת בית אל)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:שלום לכבוד הרב, אנחנו זוג צעיר, אשכנזים הנוהגים לפי פסקי הרמ"א. אני פונה לרב כדי לקבל הדרכה לגבי הנהגת הבית שלנו בשבת. עד היום, בבית הורי, תמיד הנחנו תבניות עם אוכל יבש שבושל כל צורכו ישירות על הפלטה בשבת בבוקר. האמת היא שעד לא מזמן כלל לא הכרתי לעומק את פרטי הלכות בישול, והנחת האוכל ישירות על הפלטה לא נבעה ממסורת הלכתית כלשהי, שכן הוריי לא הגיעו מרקע דתי והדברים נעשו פשוט מחוסר ידיעה של הפרטים. לאחרונה למדתי בספרו של הרב רימון על הלכות שבת, ושם ראיתי שמעיקר הדין אמנם יש למקלים על מה לסמוך להניח ישירות על הפלטה, אך ראוי לכתחילה להניח את האוכל על גבי כלי הפוך (כמו תבנית או צלחת). רציתי לשאול את הרב: מכיוון שאנו בונים כעת את ביתנו ורוצים לנהוג לכתחילה, האם עלינו להתחיל להקפיד על הנחה על גבי כלי חוצץ ("הפסק"), או שגם לכתחילה ובאופן קבוע ניתן להמשיך להניח ישירות על הפלטה כפי שהתרגלתי עד היום?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשימוש בפלטה (ישיבת בית אל)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:שלום, אני אתמול (יום חמישי בצהריים) עברתי עקירת שן ונוטלת אוגמנטין ובינתיים גם כדורים נגד כאבים. הם יש צורך לצום בתענית אסתר? אציין שאני נוטלת את האנטיביוטיקה פעמיים ביום ואני נוהגת תמיד לקום מוקדם לפני תענית ולאכול ולשתות משהו, כך שאני יכולה ליטול את האנטיביוטיקה גם לפני שהתענית מתחילה. בינתיים אני מרגישה חלשה, אבל יכול להיות שזה יעבור תוך כמה ימים. אני בת 57. ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áתעניות (ישיבת בית אל)

îàú הרב פרופ' נריה גוטלùàìä:שלום לרב! אני נער בן 16 ולומד בישיבה תיכונית-תורנית. לאחרונה מעסיקה אותי רבות הדרך של הציבור שאליו אני משתייך אליו, הנקרא דתי לאומי, התעוררו לי ביחס אליו שאלות רבות, ואשמח אם הרב יוכל לענות לי על שאלותי. ואלו העיקריות: (מצטער על האריכות) א. אני אמנם מסכים שהמדינה כיום היא אתחלתא דגאולה כנראה ואולי אף יותר, אך האם זה מתיר לנו לקחת חלק בתהליך הזה אם אמנם מי שמוביל אותו כרגע הוא חילוניים שלא מאמינים בה ובתורתו? וכבר כתב הרמב"ם בספרו (הלכות דעות ו, א-ב): לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר, "הולך את חכמים, יחכם; ורועה כסילים, ירוע" (משלי יג,כ) [ואף שיש מי שמנסה להיות רועה שלהם, כבר כתב המלבי"ם בפירושו לפסוק זה: "...גם יש לפרש רועה כסילים מענין רועה ומנהיגם, הגם שידמה שהוא רועה ומנהיג אותם בסוף ירוע, ע"ד הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" עכ"ל]. ואומר, "אשרי האיש..."(תהילים א,א). ב וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה--ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים... ב. התוצאות שאנו רואים מהתערבותנו עם תרבות זו בניגוד לציבור הנקרא חרדי, הינם ברורות, אחוזים גבוהים של דתלש"ים (לא משנה על פי איזה סקר), גם מי שנשאר דתי, הרבה פעמים מתאפיין באי הקפדה יתירה על המצוות. לעומת הציבור החרדי שמצמיח רבבות של תלמידי חכמים, ולכן אף אם אני אבחר להישאר בציבור הזה ולהקפיד על עבודת ה שלי, הרי זה יכול לגרום לילדים שלי חלילה לצאת לתרבות רעה (בהסתברות גבוהה). ג. מפני סיבות אלו, האין זו סיבה לעזוב דרך זו לבינתיים, ולשלם מחיר של מצווה אחת (ארץ ישראל, אמנם ערכה אכן רב) כנגד שמירת כל המצוות, ועוד דקדוקי מצוות רבים? תודה רבה מראש לרב!ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áהציונות הדתית (ישיבת בית אל)

שורד השבי הגיע להתראיין לתוכנית התחקירים של 12 והעניק לערוץ את הבכורה. במקביל, הפטריוטים שודרה בלי ינון מגל וערוץ 13 הגיע למקום האחרון בטבלת הרייטינג (כיפה)

האם מותר לעשות גיוס המונים בישיבה חרדית? מה העדה של אלוקים? האם מותר למילואימניקים ללכת למילואים בשביל המענק? והאם ביבי הוא המשיח? (כיפה)

îàú הרב חיים שרייברùàìä:שלום כבוד הרב, אני מעוניינת לשאול , האם יש עוד פעמים שצריך ליטול ידיים חוץ מאחרי שירותים ולפני לחם? קראתי איפשהו שגם אחרי מקלחת??? האם יש דברים מסויימים שאחרי מגע בהם צריך ליטול ידיים? נניח כמו זבל או שקית זבל (השקית עצמה) או נעליים וכו? או שמספיק רק ליטול? אם לפעמים שנוטלת אז לא בכל שלושת הנטילות המים מגיעים לכל האצבעות או האיזורים (כמו האגודל למשל) זה בסדר כל עוד לפחות בנטילה אחת כן או כל עוד זה עבר על הרוב? או שצריך הכל? שאלה נוספת שאינה קשורה- הבנתי שלא מותר לגעת בלחם בידיים רטובות כי כשהלחם נרטב הוא הופך טמא אז האם זה נכון רק לזמן הברכה או גם למשך שאר הארוחה נניח אם קמתי לשטוף ידיים מאיזשהי סיבה ונשאר רטוב ? והאם הכוונה היא רק למים או בכללי שנרטב? כי אם למשל לפעמים זה קרה לי שהיה לי ירק מבושל ולחם באותה צלחת והירק אז היה בהקפאה והופשר ואז יצא שהיו נוזלים האם זה גם מטמא אם זה מרטיב את הלחם? (ובנוסף בכללי אני אוכלת את הירק עם הלחם לפעמים) תודה רבה מראשìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

מה העדה של הקב"ה? האם מותר לברך על אוכל של חמותך? והאם מותר להתפלל מתוך הטלפון? ערן ישראלי ואריאל תנעמי מגישים גם השנה את שטו"ת סמס - בגרסת פורים תשפ"ו (סרוגים)

îàú הרב חיים שרייברùàìä:שום כבוד הרב,תודה רבה על המענה,זה בסדר גמור,סליחה על המשך השאלה הנוסף,ועל אם מטריחה,חשוב לי להבין אז מבררת, זה שמישהו לא נטל ידיו אחרי שהיה צריך מאיזשהי סיבה ואז נגע בדברים לא משפיע על אם נוגעים בדברים האלו? לא צריך ליטול אחרי שנוגעים במה שנגע? תודה רבה מראשìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

îàú הרב חיים שרייברùàìä:שלום כבוד הרב, סליחה על השעה הבנתי שאחרי מגע בכף רגל או בנעל יש ליטול ידיים רציתי לשאול: 1.האם נוטלים 3 לסירוגין? 2.מה לגביי מקרים כמו מגע בריצפה שהרי הרגליים דורכות עלייה ונעליים נוגעות בה,האם אחרי מגע בריצפה גם צריך ליטול? 3.כנל לגביי אם ולמשל דרכתי על מגבת אם נגעתי בה עליי ליטול? 4. בכללי אם נגעתי במשהו לדוגמה כמו-כשישנים אז יש טומאה בידיים אם למשל נגעתי כשהתעוררתי או שישנתי בשמיכה או בציפית מותר לי במהלך היום לגעת בהם או להיות במיטה? או שמה עליי ליטול אם נגעתי בדברים האלו? 5.אותו סגנון שאלה לגביי בגדים וכל מוצר אחר שנוגעים בו עם יד עם טומאה או הרגליים או הנעליים,מה עליי לעשות אם המוצר הזה ? והאם עליי ליטול אם השתמשתי או נגעתי במוצר הזה כמו לצורך העניין אביא 2 דוגמאות: -אם נגעתי לפני נטילת ידיים בבגד או /נגעתי עם הנעל בבגד מה עליי לעשות יש על הבגד טומאה? 6. אם למשל קמתי משינה ונגעתי בידית יש עלייה טומאה עכשיו? בכללי טומאה זה דבר שיכול לעבור למשהו שהוא לא גוף? סליחה על השאלות מרגישה שמבולבלת וצריכה סדר תודה רבה מראשìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)

מאז הורדת המכסים בספטמבר 2023 צנח מחיר שמן הזית בישראל בכ-35% לאחר שזינק לשיא עולמי. יבוא מוגבר מספרד יצר תחרות עזה והוביל להורדות מחיר גם מצד היצרניות הגדולות. כדי לרכך את הפגיעה, המדינה הזרימה 30 מיליון שקל למגדלים המקומיים (כיפה)

îàú הרב יצחק בן יוסףùàìä:שלום רב, האם יש בעיה הלכתית לבעל קיוסק למכור כרטיסי וינר? האם יש הבדל בין וינר לבין טוטו ולוטו?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áמשחקים והימורים (ישיבת בית אל)

îàú הרב משה מאיר אבינרùàìä:שלום ובוקר טוב, אחיין נתן לדוד שלו לשמור על סלולארי, כשהוא הלך הלך לשחק. האחיין ילד מתחת לגיל 13. הסלולארי נפל ונשבר המסך. הדוד שומר חינם... האם חלה על הדוד חובת התיקון, כי הילד קטין והוה באחריותו, כולל "רכושו"? ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשומר ושואל (ישיבת בית אל)

îàú הרה"ג יעקב אריאלùàìä:אני וחבר שלי דנו בשאלה התיאורטית הבאה: בהנחה ויש ראש ממשלה ואתה יודע בוודאות של כל מאת האחוזים שאם אתה לא עושה כלום והוא נשאר בשילטון הוא ימסור את כל יהודה ושומרון לערבים, ואם אתה רוצח אותו אז נתיישב בכל ארץ ישראל השלימה, אתה עומד עם אקדח ויכול לרצוח אותו האידיאל זה לעשות את זה או לא?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áבירורי אמונה, הלכה ועוד (ישיבת בית אל)

îàú הרה"ג יעקב אריאלùàìä:שלום לרב הנכבד . הנני כהן שומרת מסורת שבת וחגי ישראל . אבי היה כהן וגם סבי לאחר המון שנים הכרתי את אשת חלומותיי . היא בת 28 והיא מאומצת . היא הגיעה לישראל מאוקראינה בגיל 1.10 שנים ועברה גיור בבית גיור ממלכתי שפירא . אין שום פרטים על הוריה הביולוגיים לא בתיק אימוץ ולא במשרד הפנים . אין דרך להשיג את המסמכים ועברו 27 שנים . אין חזקת נוכריה והגיור שנעשה היה כחלק מנוהל אימוץ בזמנו עקב היעדר פרטים . אני רוצה לחיות בקדושה וטהרה עם אשתי לעתיד . האם יש הקלה בנושא או היתר מכיון שהגיור נעשה כנוהל אימוץ ואם אפשר לשנות מעמד אישי בבית הדין הרבני ?ìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áגיור וגרים (ישיבת בית אל)

משלוחי מנות ללא גלוטן עלולים להיות לעיתים אתגר לא קטן כשרוב המאכלים ששמים בדרך כלל במשלוחי מנות מכילים קמח. אם חיפשתם רעיון למשלוח מנות שיתאים גם לצליאקים- מצאנו לכם שלושה רעיונות למשלוחים מפנקים (כיפה)

îàú הרב ש. יוסף וייצןùàìä:לכבוד הרב אני מתווכח בהתכתבות עם אותו אחד והוא שלח לי מאמר שמסכם את שיטתו (הקישור הוא: https://docs.google.com/document/d/1XmL_jdcDZV4ynNcWufu154GGb3sZuua7/edit?usp=sharing&ouid=117708373693962582779&rtpof=true&sd=true ): "הנטייה הטבעית לשלמות אינסופית שיטת "דעת אלוהים" מבקשת להתבונן על נושא האמונה באלוהים בכלים של דעת והבנה עמוקה. רעיון הליבה של השיטה הינו פשוט במהותו, אך הוא דורש הבנה מעמיקה ומדויקת כדי להימנע משגיאות תפיסתיות ומעיוותים רוחניים. מהי "אמונה באלוהים"? הרב קוק פותח בקביעה כי בתודעתו של כל אדם קיימת נטייה פנימית עזה ושורשית אל עבר דבר מה גדול, אך עמום ומעורפל. הרב קוק מכנה זאת "גדולת שלמות אינסוף". כלומר, האדם נכסף לאיזושהי שלמות אינסופית מוחלטת, שגב אינסופי החומק מכל הגדרה או תפיסה שכלית בהירה. זהו מושג מעורפל ורגשי מאוד, אך בד בבד הוא נטוע בעוצמה במעמקי הנפש. השאיפה להגיע לאותה "גדולת שלמות אינסוף" היא אוניברסלית; כל התרבויות בעולם פיתחו מושג כלשהו של "אלוהים", וכל ילד מבין מושג זה באופן אינטואיטיבי, כיוון שהוא טבוע בנפש האנושית הכללית. עם זאת, נטייה טבעית זו דורשת בירור ועידון רב. התפתחות התפיסה האלוהית – מריבוי לאחדות מופשטת שלב ראשון: מעבודה זרה להגשמה דווקא בשל עוצמתו של מושג האלוהות, הוא עבר עיוותים רבים לאורך ההיסטוריה האנושית. בתקופה הקדומה, בני האדם חשו שישנם כוחות נוספים הבאים במגע עם הכוח העליון או יונקים ממנו עוצמה. הם דמיינו כוחות אלו כבעלי קיום עצמאי, רצונות ונטיות משל עצמם, בנפרד מאותה "גדולת שלמות אינסוף". הדמיון האנושי יצר היררכיה שמימית המקבילה לממלכה ארצית – מלך ושרים בעלי רצון עצמאי, המסוגלים לפעול לעיתים אף בניגוד לרצון הריבון העליון. האדם הקדמון האמין שאפשר לעבוד את השרים הללו, לשכנע אותם ואף לקבל מהם שפע גם כשה"מלך" אינו מעוניין בכך. זוהי תפיסה "פוליטית" ותככנית, הרואה בכוחות השונים כפופים כביכול לשלטון האלוהים, אך בפועל בעלי יכולת פעולה עצמאית ואינטרסים אישיים, ממש כמו בפוליטיקה האנושית. שלב שני: המונותאיזם הפרסונלי בשלב השני מתבססת ההבנה שישנו רק כוח אחד יחיד. אולם, המחשבה עדיין נותרת ילדותית במקצת, תפיסה שטרם השתחררה לחלוטין מהגשמה (אנתרופומורפיזם). בשלב זה, האדם תופס את האל כמי שאפשר "לדבר איתו" והוא "מדבר איתי"; הוא נותן ציוויים, ואני יכול להשפיע עליו. האדם מדמה כי הוא מבין את שאיפותיו של האל: האל מגלה את רצונו, והאדם מתפלל ומבקש ממנו דברים, מתוך מחשבה שהאל עשוי לשנות את רצונו בעקבות הבקשה. נוצר מגע פרסונלי (אישי) עם הכוח העליון. אמנם מדרגה זו גבוהה מקודמתה, שכן אין בה פיזור כוחות ושליטה של "שרים" אחרים, אך היא עדיין מגשימה. היא מעמידה את הכוח האינסופי באותו סדר גודל ובאותה פרספקטיבה של הקיום האנושי. תפיסה זו מורידה את האלוהות לממדים אנושיים, ומייצרת מערכת יחסים המבוססת על האנשה וצמצום. דעת אלוהים – זיכוך האמונה על פי הרב קוק התורה אמנם השתמשה בדימויים אנושיים אלו ("עיני ה", "יד ה", "ויחר אפו"), כיוון שזו הייתה המדרגה של עם ישראל באותם דורות, וזו הייתה הדרך היחידה לחבר אותם לקשר עם אותה "גדולת שלמות אינסוף" שמעבר לכל הגדרה. התורה נקטה בלשון זו כהכרח חינוכי – "דיברה תורה כלשון בני אדם" – כדי ליצור גשר ראשוני אל הנשגב. אולם, יש מקום להסתכלות שכלית ובוגרת יותר, וכאן נכנסת שיטתו של הרב קוק בנושא "דעת אלוהים". מטרתה להכניס את הדעת לתוך האמונה – לזקק ולדייק אותה. הרגש אמנם נשאר ביחס הפרסונלי, בתחושת הקיום של המקור האינסופי, אך השכל נדרש להבין את המקור העמוק יותר ואת משמעותו לחיינו. הרב קוק מציע הסבר מעמיק: האור האלוהי אינו "אישיות" במובן האנושי המצומצם. אין זה מישהו שמנהלים איתו דו-שיח של בן ואבא או עבד ומלך במובן הפשטני. האור האלוהי הוא מציאות רחבה הרבה יותר, מקיפה ועל-אישית (טרנסצנדנטית); זוהי השפעה אדירה על העולם שהבינה האנושית אינה יכולה להכיל במלואה. לכן, עלינו לנקות את הבנת האלוהות מסממנים פרסונליים מצמצמים. כפי שכותב הרמב"ם ש"אין לו גוף ואין לו דמות הגוף" – כך גם אין לו "דמות נפש" אנושית. אנו נמנעים מלנסות לתפוס אותו כבעל רצון גחמני, אכזבות או שאיפות אנושיות. תפיסה כזו רק מצמצמת את האינסוף, ובסופו של דבר מובילה לפחד, לשיתוק ולצמצום אישיותו של האדם עצמו. השתיקה כביטוי לענווה שכלית יש להדגיש: כאשר אנו טוענים כי ה"אלוהים" – אותה גדולת שלמות אינסוף – אינו פרסונלי, אין בכוונתנו להגדיר אותו כ"לא-פרסונלי" באופן פוזיטיבי, אלא להימנע מכל הגדרה שהיא. הרעיון המרכזי הוא השתיקה ביחס לאור העצמי, אותו מקור עמום ונשגב. איננו טוענים מה הוא כן, וגם לא מה הוא לא, אלא פשוט נמנעים מלדבר עליו, כיוון שהוא חורג לחלוטין מיכולת ההשגה שלנו. גישה זו משקפת את עקרון "שלילת התארים" (תאולוגיה אפופטית) – ההכרה בחוסר היכולת האנושית להעניק הגדרה כלשהי, חיובית או שלילית, לעצמות האלוהית. הדבר משול לניסיון לתאר מציאות הנמצאת מעבר למרחב ולזמן בכלים אנושיים. התודעה שלנו כבולה מעצם טבעה לקטגוריות של זמן ומרחב; היא אינה מסוגלת אפילו לדמיין קיום שאינו כפוף להן. כל ניסיון "לדבר על זה" הוא חסר תוחלת, שכן הוא מכניס את האינסוף לתוך מסגרות מגבילות ומצמצמות. מתוך ענווה והכרה בגבולות הקליטה שלנו, אנו בוחרים בשתיקה. כל אמירה, ולו העדינה ביותר, כבר כולאת את הנשגב בתוך הקטגוריות השכליות והחושיות המצומצמות שלנו, ולכן עדיפה ההימנעות. השפעת האור על הכלי – משל הצמח אף על פי שאנו נמנעים מלהגדיר את המקור, חוויית "גדולת שלמות אינסוף" נותרת נוכחת בעוצמה בנפשנו, ואנו מבקשים להבין את משמעותה עבורנו. כאן מציג הרב קוק את החידוש הגדול של "דעת אלוהים": למפגש עם האלוהות יש משמעות קיומית עמוקה, גם מבלי שנדבר על האלוהות עצמה. ניתן להבין זאת באמצעות משל: דמיינו צמח הנמצא בחדר חשוך, קמל ונוטה ליבול. לפתע נפתח חלון, ואור השמש שוטף את החדר. הצמח מזדקף, מתנער, ופונה באופן טבעי אל עבר מקור האור. כוחות החיים שבו מתעוררים בעקבות המפגש. הצמח איננו האור, ואין לו כל יכולת "להבין" את מהות האור או את המושגים הקשורים בו. הוא נעדר כלים לתפוס את השמש, אך האור מהווה עבורו מקור חיים המשפעל את כוחותיו הגנוזים. המפגש עם האור מחולל בצמח תנועת חיים אדירה, המניעה אותו לצמיחה והתפתחות. בתוך הצמח טבועים מראש פוטנציאל ועוצמות חיים, אך רק המפגש עם האור מאפשר להם לפרוץ ולצאת מן הכוח אל הפועל. הצמח אינו נדרש להגדיר מהו האור, אלא להבין מה האור מחולל בתוכו. המוקד עובר מהעיסוק במקור (האור) לעיסוק בתוצאה (הצמיחה הפנימית). הצמח יכול כביכול לומר: "אינני יודע מהו האור, אינני יכול לנתח אותו או להבין מה הוא רוצה ממני. איני יכול לומר עליו דבר בשפה שלי כצמח. אולם, אני יכול לתאר מה מתרחש בקרבי כשהאור זורח עליי: אילו כוחות מתעוררים בי, איזו חיוניות מתפשטת בי". הבנה זו היא בעלת משמעות עמוקה עבור הצמח – לא כתיאוריה על השמש, אלא כהבנה עצמית של טבעו ושל האופן שבו האור הוא קריטי לקיומו ולשגשוגו. התבנית הפנימית – משל השדה המגנטי נבחן משל נוסף: אם נפזר אבקת ברזל על דף ונניח מגנט תחתיו, הגרגירים יסתדרו לפתע בתבניות גיאומטריות סימטריות ומופלאות. אבקת הברזל אינה חלק מהמגנט, והמגנט חיצוני לה, אך נוכחותו גורמת לכל החלקיקים להתארגן, להתאחד ולהסתדר בהרמוניה. אם נתמקד בחלקיק אחד ("זום-אין"), נראה שאין לו שום הבנה במושג "מגנט". כחתיכת ברזל, אין לו כלים לקלוט את מהותו. אולם, הוא "מבין" – או ליתר דיוק, חווה – שנוכחות המגנט גורמת לו ולסביבתו להסתדר בסדר מופתי, יוצרת אחדות ואיזון בין כל החלקים. כמו הצמח, גם אבקת הברזל אינה יכולה לדבר על המגנט עצמו, אך היא יכולה לתאר את הסדר וההרמוניה הנוצרים מכוחו. היא יכולה להעיד על השינוי שחל בה ועל ההתארגנות המחודשת שנוצרה בעקבות נוכחותו. אם נשליך משלים אלו לנמשל שלנו: הרב קוק טוען כי הנוכחות של אותו אור אלוהי – אותה "גדולת שלמות אינסוף" המפעמת בעומק הנפש ובאינטואיציה האנושית – מחוללת תנועת חיים אדירה. בעם ישראל בפרט, ובאנושות בכלל, הארה זו פועלת ככוח מניע. האנושות כולה משולה לצמח, שנוכחות האור האלוהי מעוררת אותו לצמיחה מתמדת. האידיאלים האלוהיים ככוחות המניעים את ההיסטוריה כדי לרדת לעומקם של דברים, כיצד הנוכחות האלוהית משפיעה על המציאות, יש להבין כיצד תופס הרב קוק את התודעה האנושית, או בשפת הרב קוק את ה"אידיאלים האלוהיים". במבט ראשון, המרחב התרבותי והחברתי נדמה כזירת התגוששות כאוטית. האדם פוגש ערב רב של שיטות פילוסופיות, "איזמים" סותרים, דתות ומערכות מוסר הנראות מנותקות זו מזו, ולעיתים אף עוינות זו את זו. העולם נראה כמקום אקראי, "מבולגן" ומפוצל. אולם, בשיטת "האידיאלים האלוהיים", הרב קוק מציע מבט עומק החושף תמונה שונה לחלוטין. כל אותם זרמים – הפילוסופיים, המיסטיים, המוסריים והחברתיים – אינם אלא ענפים של ציר אחד מרכזי. זוהי מגמה אחת אדירה, שטף חי של תפיסות וערכים, המכיל בתוכו עושר אינסופי של גוונים, ניואנסים וסתירות, המהווים כולם חלק משלמות אחת. כשאנו מדברים על "אידיאלים אלוהיים", אין הכוונה לרעיונות מופשטים השוכנים במוחו של הוגה כזה או אחר. אידיאולוגיות כגון קפיטליזם, סוציאליזם, אינדיבידואליזם או לאומיות אינן חומר תיאורטי בלבד; הן כוחות אדירים הפועלים במציאות. אלו תנועות רוחניות אקטיביות, המניעות גלגלי כלכלה, מעצבות מבנים חברתיים, מבססות נורמות מוסר, ודוחפות אומות שלמות – ולמעשה את המציאות כולה (כולל הדומם, הצומח והחי) – אל עבר תכלית מסוימת. זהו כוח חי ופועל, ולא אות מתה בספר. המהלך הפנימי המנהל את ההיסטוריה הוא מהלך של איזון דינמי. דווקא המתח והמאבק בין השיטות השונות הם שיוצרים את ההתפתחות. שיטה אחת מאזנת את רעותה, בונה אותה ומפרה אותה. מה שנראה כלפי חוץ כ"מלחמה" בין דעות, הוא בעומק העניין תהליך יצירתי שבו הניגודים משלימים זה את את זה ליצירת מערך שלם, מורכב וגדול יותר. אמנם בהופעתם החיצונית הזרמים עשויים להתגלות בצורה של "דין", רוע או שבירה, אך בשורשם כולם נועדו לאזן את המציאות ולהובילה להרמוניה. נמצא שהתודעה האנושית איננה אוסף אקראי של רצונות פרטיים של מיליארדי אנשים, אלא ישות אורגנית אחת, מעין "יצור חי" קולקטיבי ורב-עוצמה, בעל חיות וכיוון משל עצמו, המתקיים ומתפתח הרבה מעבר לקיומו הארעי של האדם הבודד. האדם הפרטי הוא רק "תא" בתוך הגוף הגדול הזה, או טיפה בתוך הנהר האדיר הזה שזורם קדימה ללא הרף. התשובה ככוח המאחד של כלל האידיאלים כעת נוכל לשוב ולהבין את משמעות האמונה באלוהים לעומקה. בעם ישראל, הנוכחות של ההארה האלוהית – אותה הוויה נעלמת, סגולית ובלתי מושגת – מעוררת לחיים כוחות פנימיים, אידיאלים וסדרי תודעה מתוקנים. בהשפעת הארה זו, מתעוררת באומה נטייה כבירה לאחדות, להרמוניה, לצדק וליושר. במרכז מבנה התודעה העולמי עומד האידיאל הפנימי ביותר - אידיאל התשובה. התשובה איננה רק חרטה על חטא, אלא תנועת נפש עמוקה השואפת לשוב אל המקור, אל אותה שלמות אלוהית, אל אותה "גדולת שלמות אינסוף" נשגבת מבינתנו. הכמיהה לשוב אל המקור היא המנוע הפנימי של כל תנועות התיקון בעולם. אף שאיננו יודעים להגדיר את אותה שלמות, אנו חשים בקרבנו את השאיפה העזה אליה. שאיפה זו מניעה אותנו לסדר את המציאות שסביבנו: את החברה, את החיים, את הקיום הלאומי שלנו – ובעקבותיו את הקיום האנושי והכלל-עולמי. המטרה היא לכונן מציאות מאורגנת יותר, אחדותית והרמונית, המושתתת על צדק, חסד, נתינה ויושר. נמצא אם כן, שכאשר עם ישראל נפגש עם ההארה האלוהית, מתעורר בו אידיאל התשובה – הכוח המרכזי בקיום האנושי. הרצון לשוב אל המקור מעורר את כל כוחות המוסר והאחדות הגנוזים באומה, ומוביל אותה לקיום שלם ועוצמתי בארץ ישראל – במישור הפוליטי, החברתי והרוחני. בכל הרבדים, האומה חותרת לארגון שלם של חייה, ומתוך כך האנושות כולה תלמד ממנה והעולם כולו ייגאל. סיכום: תפקיד הדעת בהחייאת האמונה הנוכחות של ההארה האלוהית בנפש האנושית היא יסוד קיומי עמוק. אף על פי שהיא מעורפלת ובלתי מובנת, היא מחוללת תהליכים רבי-עוצמה בזרמי התודעה, אשר סופם להביא את המציאות כולה אל שלמותה. לפיכך, השפעתה של נוכחות זו היא קריטית, יסודית ובלתי ניתנת להחלפה. מגמתה של "דעת אלוהים" על פי הרב קוק היא לחדד את ההבנה שלנו ביחס לתיאורים המופיעים בתורה. את האמירות המגשימות, כגון "אלוהים מדבר עם הנביאים" או "אלוהים רוצה", יש להבין באופן שכלי ומזוקק יותר. אין הכוונה שאותה "גדולת שלמות אינסוף" מקיימת איתנו שיח ישיר במונחים אנושיים, שכן, כפי שביארנו, היא נמצאת מעבר לכל קטגוריה אנושית. תחת זאת, יש להבין את "דבר השם" כהתעוררות פנימית. אלו הם אותם תהליכים של התעצמות כוחות החיים והתודעה הטבועים בעם ישראל מלכתחילה; זוהי האישיות הישראלית ההולכת ומתעוררת, מגבשת את עצמה ומגיעה לאחדות ולהרמוניה. "דבר השם" אינו ציווי חיצוני זר, אלא הקול הפנימי של האידיאלים האלוהיים המתעוררים באומה מתוך המפגש עם הנשגב. אם נחזור למשל הצמח: הכוחות הכימיים והביולוגיים כבר קיימים בתוכו, אך ללא אור השמש הם נותרים רדומים, מפוזרים וחלשים. אור השמש הוא זה שמאיר עליהם, מעורר אותם ומדרבן אותם לצמוח. כך הוא "דבר השם" – ההתארגנות הפנימית של עם ישראל ושל האנושות לקראת האור האלוהי. הרגש הפנימי כלפי "גדולת שלמות אינסוף" הוא הזרז (הקטליזטור) המרכזי המניע את הכל. פעולה זו אינה חיצונית לאדם ולטבע, אלא אימננטית – היא מעוררת את הכוחות הטבועים בהם לצאת אל הפועל ולגדול לאין סוף. עם ישראל מפתח סדרי חיים מאוזנים המממשים את האידיאלים הפנימיים שלו, ובכך מביא את עצמו ואת העולם כולו לשלמות. הדיבור האלוהי כדיבור עצמי עמוק כלל האידיאלים מסודרים סביב האידיאל המרכזי של התשובה: השאיפה לקרבת אלוהים. התשוקה אל אותה שלמות אינסופית, עמומה ומעורפלת, היא הכוח המניע את הכול. מכאן נגזר כי הקשר שלנו עם האלוהים הוא עקיף ושכלי יותר: הדיבור שלנו על אלוהים הוא למעשה דיבור על עצמנו. השאלה המרכזית היא כיצד הנוכחות של ההארה האלוהית הנעלמת משפיעה עלינו; כיצד היא מניעה אותנו לייצר סדרי חיים ותהליכים מאורגנים, עקביים ומדויקים של הרמוניה, אחדות, צדק, יושר ונתינה. כל אלו מתפתחים כתוצאה מהשאיפה לקרבת אלוהים וכתוצאה מהאור האלוהי הזורח עליהם. זוהי הארה עמומה ולא-פרסונלית, אך היא מחוללת תהליכים אדירים ורחבי היקף בעם ישראל ובאנושות כולה. המצוות כביטוי מעשי לאידיאלים לאור שיטת "דעת אלוהים", עלינו להבין מחדש את התיאורים בתורה. כאשר אנו קוראים "ויאמר ה אל משה" – ציוויים על ציצית, תפילין או שבת – עלינו להבין זאת בצורה עמוקה יותר ולא כפשוטו. אין מדובר בקול חיצוני, אלא בביטוי מעשי, בהמחשבה ובהחדרה של האידיאלים האלוהיים המתעוררים בתוך עם ישראל. משה רבנו, המבטא את פסגת הנשמה הישראלית, קולט את התעוררות האידיאלים הללו הנובעת מהמפגש עם השלמות האלוהית. המצוות הן למעשה התגבשות מעשית של רצונות עליונים אלו. כאשר האידיאלים הגדולים מתעוררים – השאיפה לצדק, ליושר ולאחדות, שסביבם עומד ציר ה"תשובה" (הרצון לשוב אל השלמות) – הם מתנסחים בתורה כ"דיבור אלוהי". כאשר עם ישראל "שומע" את הדיבור האלוהי, הוא למעשה קשוב לאותם כוחות חיים פנימיים הקוראים לו להתעצם, להתאחד ולכונן סדרי חיים שיממשו אידיאלים אלו בקיום הלאומי, הפוליטי והאישי. זהו "דבר ה": קול הבוקע מתוך האדם, מתוך זרמי התודעה האנושית, מתוך הערכים הישראליים המתעוררים בעולם. ועם זאת, אידיאלים אלו אינם אנושיים בלבד; הם חייבים את ההארה האלוהית כמקור יניקה. הם מתעוררים אך ורק מתוך הקשר הרגשי הפנימי והבלתי-מוגדר עם "גדולת שלמות אינסוף". האידיאלים האלוהיים וזרמי התודעה הישראלית הם הכוחות הפועלים בתוך האדם, והם אלו שמגדירים לו מה נדרש ממנו וכיצד עליו לנהוג כדי להביאם לידי ביטוי. כך, עם ישראל, האנושות והעולם כולו חיים לאור ההארה האלוהית העמומה, וצומחים לקראתה ללא הרף. ממש כמו הצמח הגדל אל מול השמש ומתמלא חיות, כך העולם מתמלא בעוצמות ובשלמות המנוהלות על ידי האידיאלים האלוהיים. כאמור, התודעה האנושית היא מכלול אורגני אחד. לפיכך, כל התעצמות של כוחות יושר, צדק, מוסר ונתינה ב"אזור" מסוים של התודעה, משפיעה בהכרח על התודעה האנושית כולה. ייעודו של עם ישראל הוא לתקן תודעה זו, באמצעות אורחות חיים והתנהלות מוסרית עליונה. האמונה באלוהים היא המניע הראשי לאותה עבודה תודעתית רחבת-היקף שעם ישראל מחויב אליה, במטרה לקדם את האידיאלים האלוהיים לתכליתם. כל מעשה, כל דיבור וכל מחשבה ישראלית מוסיפים עוד נדבך למבנה העצום של האידיאלים האלוהיים, העושים דרכם במציאות כדי לתקנה ולשכללה. היהודי היחיד תורם במעשיו הקטנים למבנה תודעתי מקיף, שהמקובלים כינו בשמות "ספירות", "עולמות" ו"פרצופים"; הוא תורם להארה האלוהית הצומחת מלמטה, מתוך מעמקי התודעה האנושית, אל עבר שחרורה המלא. הרווח הרוחני של הגישה השכלית זוהי מטרתה של שיטת "דעת אלוהים": לבסס יחס אל האלוהות שהוא שכלי, בהיר, מעודן ובוגר יותר. אמנם, במבט ראשון נדמה שאנו "מפסידים" את הקשר הפרסונלי, האינטימי והפשוט לאותה שלמות אלוהית. אולם, אנו מרוויחים הבנה רחבה ועמוקה הרבה יותר: ההבנה שהאור האלוהי הוא שמנהל את כל מרחב החיים שלנו ואת כל המערכת התודעתית שלנו. דווקא הגישה השכלית, הנראית לכאורה מרוחקת, מכניסה את ההשגחה, הרצון והנוכחות האלוהית לכל רגע, לכל מחשבה ולכל רגש. האל אינו נמצא רק ב"התגלויות" נדירות, אלא הוא התשתית הפנימית העומדת מאחורי כל האידיאלים המניעים את חיינו בכל רגע. משל בן המלך – אצילות מחייבת כדי להבין זאת לעומק, נשתמש במשל נוסף: נסיך שניחן בתכונות מלכותיות, אותן ירש מאביו, המלך הנערץ. הנסיך אינו מבין את אביו לעומקו; הוא אינו יודע את מהותו של המלך, ומבין כי המלך נמצא מעבר לקטגוריות החשיבה הרגילות שלו. עם זאת, דבר אחד ברור לו: הוא מכיר בעובדת היותו בן למלך. הוא מבין כי יש לו ייעוד עוצמתי – להיות בעצמו מלך, להתקרב אל המלכות. לשם כך, הוא מבין שעליו להיות אדם מוסרי ומתוקן. עליו לנהל חיים של יושר, הרמוניה, אחדות וסדר. עליו לחיות חיים מתוקנים כדי להתקרב ולהוציא אל הפועל את העוצמה המלכותית הגנוזה בתוכו. באופן פרדוקסלי, דווקא הריחוק מן המגע הישיר והיומיומי עם המלך, וההבנה של הפער האינסופי ביניהם, הם שמאפשרים לבן להבין אילו רגשות עליו לפתח ואיזו תודעה מלכותית עליו לכונן בנפשו. זאת, ללא צורך במגע פיזי או בשיח פרסונלי מצמצם. לעומת זאת, נדמיין מצב תיאורטי הפוך, שבו הבן מדמיין שאביו המלך הוא דחליל בגינה. הוא משתחווה לדחליל כל היום, מדבר אליו ומנסה לרצות אותו. במצב כזה, הבן אינו מפתח את כוחותיו שלו. הוא מזניח את היושר, ההרמוניה והעוצמה המלכותית שבתוכו, כיוון שהוא משליך את יהבו על דמות גרוטסקית ומצומצמת. הקטנת המלך לממדים מוגבלים ("דחליל") אולי יוצרת קרבה מדומה ונוחה, אך היא מונעת את צמיחת הבן לגודלו האמיתי. סיכום: מאמונה מנחמת לאמונה מצמיחה הנמשל ברור: הקשר לאלוהות הוא, למעשה, הקשר עם הכוחות האלוהיים הטמונים בתוכנו. אנו חווים תחושה פנימית עמומה של עוצמה אלוהית עמוקה, אך דווקא משום כך איננו מנסים לפתח איתה קשר פרסונלי-אנושי. קשר כזה רק יקטין את האינסוף, יצמצם את תפיסתנו, וימנע מאיתנו לפתח את הכוחות האלוהיים הפנימיים שבנו – שהם-הם התכלית של חוויית האמונה. החוויה של קרבת אלוהים נועדה לגרום לאדם לפרוח ולצמוח, להביא לידי ביטוי את מכלול כוחות התודעה האנושית. זהו ייעודו של הרגש העמום והעמוק כלפי "גדולת שלמות אינסוף". עלינו להשתמש ברגש זה בתבונה: לא לשקוע בדמיונות, לא להיכנע לתחושת שעבוד, ולא להסתפק ברגשנות של "אב מנחם" שתפקידו רק לתמוך ולהעניק משענת ברגעי משבר. תחת זאת, עלינו לגשת אל האמונה ממקום בוגר ושכלי, המבין כי יש כאן ייעוד; יש כאן קריאת כיוון עוצמתית המעוררת את הכוחות שבנו להיות גדולים יותר, מאוחדים יותר, שלמים ורגועים יותר. אנו צומחים מתוך הדבר הזה דווקא מבלי להגדיר אותו, ומבלי לדחוק אותו לפינה מגושמת וילדותית המספקת נחמה רגעית אך אינה בונה באמת את התודעה. כך הופכת האמונה מכלי לסיפוק רגשי, למנוע אדיר של תיקון עולם ובניין האישיות. ." אשמח אם הרב יוכל לומר מה דעתו (סליחה על הטירחא) תודה רבה לרבìçõ ìúùåáäìùàìåú ðåñôåú áשאלות כלליות (ישיבת בית אל)