ספר חדש בסדרת "עם הספר": תורת החסידות

תנועת החסידות חוללה מהפכה בחיים הרוחניים של יהדות מזרח אירופה החל מלידתה באמצע המאה השמונה-עשרה, ותוצאותיה ניכרות עד ימינו. תורתו של ר' ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות, קירבה את היהודי הפשוט אל בוראו, שכן לשיטתו, יכולים אפילו עגלונים להיות עובדי ה' בדבקות שאינה נופלת מזאת של רבותיהם.

ניתן לזהות בקלות חסידים על פי לבושם, אולם המאפיינים המשמעותיים המייחדים אותם הם פנימיים יותר, וקשורים כמעט לכל אורח החיים, החל מנוסח התפילה דרך מוסדות חינוך המחנכים ברוח "חסידית" ועד הייצוג בכנסת.

הכרך הנוכחי של סדרת "עם הספר" מכיל ארבעה חיבורים חסידיים: "איגרת הבעש"ט", "צוואת הריב"ש", "מגיד דבריו ליעקב" ו"ספר התניא".
מדוע נבחרו דווקא כתבים אלו?

במערכת מסבירים: "מצויים כיום כתבים רבים מאוד שחשיבותם להבנת החסידות היא גדולה. אולם אנחנו בחרנו כתבים דווקא מראשית החסידות. כתבים אלו עשויים ללמד על הניסוחים הראשונים של התורות החסידיות לפני שהתפלגו לגוונים שונים."

איגרת הבעש"ט וצוואת הריב"ש הן פרי הגותו של מייסד החסידות – הבעל שם טוב. באיגרת מופיע תיאור של חוויה מיסטית, ובצוואה מובעים הרעיונות המרכזיים של החסידות. "מגיד דבריו ליעקב" הוא ספר דרשותיו של "המגיד ממעזריטש", יורשו של הבעש"ט, ו"ספר התניא" הוא ספרו של תלמידו של "המגיד", רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.

חסידים מספרים: בכפר אחד בין הרים גדולים, אשר בקצה פולין המדינה, דר איש יהודי אחד, ושמו אליעזר, ולו אשה ושמה חנה. והיה האיש הזה ירא ה' והוא משתוקק תמיד להכניס אורחים בביתו. ואשת אליעזר גם היא היתה אשה כשרה וטובת-לב בקבלת-אורחים. ואם גם בנים לא נולדו להם, לא המרו את פי ה' ולא שאלו אחרי דרכיו, ויחיו שניהם בתום ובעשות צדקה וחסד.

ויהי היום ויתייצבו במרום בני-אלוקים וידברו על-אודות דרי-מטה ויהללו את ההנהגות הטובות של היהודי הכפרי הזה. ויבוא אחד מבני-סמאל ויתערב ביניהם ויסיתם להביאו בניסיון, למען יראו, אם לא יסור אז ממידתו ויישאר נאמן ללבו.

וירד אליהו משמים ארצה ויתלבש כעני, ויבוא ביום השבת בצהרים, במקלו ובתרמילו, וידפוק על דלת בית-אליעזר ויאמר: תנה לי מקום לנוח בו, כי באתי זה עתה מהדרך ועייף אני. ואליעזר לא הוכיח אותו כי חילל את יום הקדוש, אשר ציוָה האל לנוח בו, ויתן לו שלום ויבקשו להניח את משאו ולנוח, ויבא לו מים לרחוץ, וחנה אשתו הביאה לו אוכל.

ויתפלא אליהו על תמימות האנשים האלה ויחרש. ויעש את עצמו כאוכל מאשר הגישו לו, ולא בירך ברכת המזון, כדי לנסותם עוד, וישב עמהם עד כי נטה היום ולא התפלל תפילת-מנחה, וגם על תפילת ערבית עבר.

וירא אליהו את לבו הטוב של אליעזר ויתגלה לו, ויאמר אליו: דע, כי אליהו התשבי אני ובאתי רק לנסותך ועתה ראיתי, כי אהבת ישראל תקועה בלבבך וכי לא גבה לבך להוכיחני על מעשי. ובשכר זה, כי עמדת בניסיון, תזכה לבן אשר יאיר עיני בני-ישראל. ויהי לתקופת השנה ותלד האשה בן, ויקראו אותו בשם ישראל, והם כבר היו באים בימים, ולא זכו לגדל את הבן היולד להם, ויגדל הנער מעצמו וימצא את ה' ואת דרכו בהיותו בודד, ויצא שמו בכל הארץ (על פי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי).