זמן אמירת סליחות

הזמן הקלאסי במהלך היממה לאמירת סליחות הוא בסוף הלילה, לפני הזריחה. על פי הגמרא, בשלש השעות האחרונות של הלילה הקב"ה "שט בעולם", ולכן זוהי שעת רחמים ועת רצון
בשנים האחרונות, בהם נוהג שעון הקיץ דרך קבע, חוזרת ועולה השאלה מתי אפשר לקיים את הסליחות מבלי לפגוע באופן משמעותי בסדר היום הרגיל. בתחילה עבר המנהג לאמירת הסליחות לבוקר, לפני התפילה – הרבה אחרי עלות השחר והזריחה. הבעיה היא גם כשרוצים לאמר במוצאי שבת, כאשר חצות הלילה מאוחר, וגם במשך השבוע למי שלא יכול להקדים לתפילה.
הרב פיינשטיין ומרן הרב עובדיה יבדל"א נשאלו בנושא: האם אפשר לומר סליחות בתחילת הלילה?

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית,סימן תקסה סעיף ה
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם (יב) ה דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה: (יג) וכן אין ליחיד ו לומר סליחות או ויעבור
מגן אברהם סימן תקסה ס"ק ה
אין לומר קודם חצות לילה שום סליחו' ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מביה"כ (הכוונות דף ה'): (האג"מ נכנס כאן לדיון אם ביה"כ משמעו בית הכנסת או ביום הכיפורים).

המגן אברהם הזה נראה פסקני ומוחלט, אלא שהוא מפרט את מקור הדין, וזהו ספר הכוונות של האר"י הקדוש. יש לדעת שהמגן אברהם פוסק במקומות רבים על פי מובאות מהזוהר, ומכאן רבות מפסיקותיו בענייני נשים וכד'.

שני גאוני זמנינו מתייחסים בהחלט לנושא של משמעות הקבלה ומשקלה בהכרעה ההלכתית. כמובן שצריך להיות לה משקל מוגבר במקרה של אמירת סליחות, מאחר וכל הנושא תלוי במנהג מימי הגאונים בלבד, כלומר חשיבותו ההלכתית מועטה באופן יחסי, ולכן אפשר לתת משקל גבוה יותר לקבלה.
הרב עובדיה פוסק באופן מוחלט שמי שאומר סליחות בין השקיעה לחצות הלילה מזיק יותר משהוא מועיל.

שו"ת יחווה דעת חלק א סימן מו
והגאון המקובל רבי משה זכות בתשובה (סי' ל'), הסביר הדברים ביתר שאת ובטוב טעם ודעת, על פי הקבלה, ושלל בכל תוקף את אמירת הסליחות בחצי הראשון של הלילה, כי אז הוא עת התגברות הדינים, מדבר באופל יהלוך, ובהזכרת הסליחות וי"ג מדות הרחמים של ויעבור, באותה שעה אנו נראים כמתגרים בהם ומבקשים למנוע פעולתם, ומעוררים קנאה מכחות הדין נגדנו, ונמצאנו משיגים מטרה הפוכה, וכל מי שיש לו מושג מתורת הח"ן, יודע ומבין שהעושה כן בשעות הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, ולכן אין לומר סליחות אלא או ביום או באשמורת הבוקר מחצות הלילה ואילך, שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו.

הרב פיינשטיין מעדיף אמירת סליחות קודם חצות על פני אי אמירת סליחות כלל, אמנם הוא מוצא יותר פתח להיתר אם ייאמרו הסליחות אחר תחילת השליש השני של הלילה – על פי החישוב המוצע על ידי הרב פיינשטיין, ביום ראשון מדובר על 10:26 בערך.

שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סימן קה
אך אם הוא באופן שא"א מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ' אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה.

שני הרבנים מסכימים לגבי עדיפות אמירת סליחות לאחר חצות. כאן המקום להזכיר את מנהג אמירת תיקון חצות, שבו אנו מבקשים מהקב"ה על גאולת העם והארץ, והוא נעשה דווקא לאחר חצות. לעומת זה מוזכר בקבלה שהזמן הטוב ביותר לבקש על צרכיו האישיים של אדם הוא קודם עלות השחר.

לסיכום, אמירת סליחות בתחילת השליש השני של הלילה מנצלת את הקולות ההלכתיות כמעט עד תומם. יש גם לזכור שבדרך זו נחסכים מהמתפללים גם ההשכמה המוקדמת וגם ההליכה המאוחרת לישון. בתנאים אלה, מן הראוי מאד, בעמדנו לפני יום הדין, לפחות לא לרוץ ולא למהר מדי בסליחות. לומר אותם בנחת על אף העייפות, ואפילו בליל ראש השנה.

פורסם לראשונה בבלוג רב לך.

פירושים לפיוטי הסליחות בעריכת הרב שלמה הכט